לפני 16 שנה, כשהייתי בהריון עם הבת הבכורה שלי, כולי מרוגשת ומבוהלת מעצם ההתרחשות שמתהווה אצלי ברחם, ניגשתי מטעם קופת חולים למפגש ראשוני עם אחות במרכז לבריאות האישה. אני זוכרת שנכנסתי למעין חדר קטן, בציפייה וסקרנות לשמוע מה היא תגיד לי. הנחתי שהיא תשמח בשמחתי ותציף אותי בידע מבורך. היא הסתכלה עליי בעיניים רציניות וחיוך קטן שכנראה למד הרבה במרוצת השנים ואמרה לי בנימה עניינית ״מזל טוב״. הודיתי לה בחום כשהיא מיהרה להוסיף, ״קודם כל״, היא הסתכלה עליי טוב טוב, ״אני אומרת את זה לכל מי שמגיעה אליי. כל ילד/ה שמגיע לעולם הוא ברכה אבל גם התמודדות וחשוב לי שתדעי שאחוז הגירושים הגבוה ביותר הוא בשנתיים הראשונות אחרי הלידה הראשונה. ״ הייתי בהלם. לא שמחה ולא נעליים, בום לפנים שלי בלי למצמץ. אני אפילו לא זוכרת מה היא אמרה לי אחרי זה. המשפט שלה ובכלל הגישה שלה נחקקה אצלי במערכת. ואחרי ההלם הראשוני, אני חושבת שזה שירת אותי ומשרת אותי מאז דווקא בקטע טוב. כשנולדה הבת שלנו והייתי מאוהבת עד כלות נשמתי, (עדיין בתכלס) זכרתי בזכות מה שהיא אמרה לי, שצפוייה לי ולנו התמודדות רצינית ולפרקים אפילו התמודדות קשה. הכנתי את עצמי מראש לזה שלמרות האהבה הגדולה ביני לבינו וביני לבינה אנחנו נכנסים לתקופה אחרת לגמרי ממה שהכרנו, שתציף הרבה מאוד פערים וקשיים שאני אפילו לא יכולה לדמיין אותם מראש עד שהם לא קורים ממש, כי אין לי מושג קלוש מה זה אומר להיות אמא ולו להיות אבא ומה זה אומר להיות לא רק זוג אלא גם הורים. וכשהיו הרגעים האלו, הקשים, אז במקום נורא להיבהל ולרצות לשבור את הכלים (בוודאות רציתי גם) הזכרתי לעצמי שכנראה על זה היא דיברה. היא פחות התייחסה לדבש, היא נתנה מקום לעוקץ. אני מספרת את כל זה כי אני חושבת שלפעמים זה מה שעושה את ההבדל, בין היכולת שלנו להתמודד עם הקשיים שעולים באופן טבעי מהסיטואציה לבין התחושה שאין לנו את הכוחות או שזה פשוט לא בשבילנו. המחשבה שהולך לקרות לנו דבר נפלא ואז כל קושי מרגיש כמו באג גדול בתוכנית, לבין ההבנה שהולכים לקראת דרך ש״באג״ הוא קצת השם השני שלה. קצת כמו ההבנה שהחיים הם לא סרט הוליוודי באופן כללי וכשזוג, שלאחד מהם או לשניהם יש ילדים מנישואים קודמים מתאהב ועובר לגור ביחד, החוויה לא הולכת להרגיש אחרי חודש כמו איחוד של ״הבריידי באנצ׳״. ההבנה הזאת שאנחנו הולכים לקראת דרך מורכבת, מאתגרת, שזוגיות פרק ב׳ עומדת על 70 אחוז גירושים, היא לא הבנה שהמטרה שלה בעיניי היא לייאש. להיפך. הידיעה המוקדמת הזו מסמנת כמו בשלט גדול, ״תהליך מורכב ואתגר גדול לפנייך״. ההבנה הזו היא דווקא זו שתוכל לאפשר הצלחה. התכוונות. קבלת תמיכה וליווי רלוונטי. יכולת לשאת את התסכול וחוסר הנוחות והנחת שמלווה את התהליך והיכולת להמשיך ולהשקיע במה שחשוב לנו ואנחנו מאמינים בו למרות ועל אף כל האתגרים שבדרך. לפעמים, בין השאר, דווקא ההבנה שהקשיים הם חלק מהדרך ולא גורם מפריע או טוויסט לא ברור בעלילה, זה מה שמאפשר לנו לצלוח אותם.