אני חושבת הרבה על הילדות והילדים. אבל במיוחד על כל אלו, שמתמודדים לצד ובתוך המלחמה גם עם שני בתים. הבית של אמא והבית של אבא. לא פעם גם עם בני ובנות זוג של ההורים שלהם שנכנסו לחייהם בלי שביקשו או התכוונו והביאו איתם אינספור התמודדויות וציפיות ברמה היומיומית. האישה החדשה של אבא, החבר החדש של אמא, ואולי גם הילדים של בני הזוג שפתאום הפכו לחלק מהבית , משאירים אותם עם תהיות כמו ״מאיפה הם נכנסו לי פתאום לתוך החיים? מה לי ולהם״? הדבר הראשון שרוב הילדים מרגישים שהם מאבדים כשהורים מתגרשים היא תחושה של שליטה. נכפית עליהם מציאות שלא הם בחרו והיא לא פעם אירוע מתגלגל שאין להם ברירה אלא למצוא את הדרך שלהם להסתגל אליו. בימים אלו כשחוסר האונים ככ מורגש בכל מקרה, כשהאווירה מתוחה והעתיד הקרוב והרחוק לוטה בחוסר ודאות, כמה חשוב לשמור על שיח פתוח. על שקיפות והכנה מראש עד כמה שניתן לגבי תהליכים שמתהווים (לאפשר ודאות ובהירות מקסימלית). להקפיד על זמן איכות אישי. על תקשורת שיש בה הקשבה אמיתית. על עצירה ותשומת לב. מה שלומך. איך את/ ה מרגישה. שמתי לב שאת יותר עצבני/ת כעוס/ה עצוב/ה מפוחד/ת בזמן האחרון. רוצה לשתף אותי? יש עולם שלם שקורה אצל אמא. יש עולם שלם שקורה אצל אבא. יש עולם שלם שקורה בתוכם. שלא נדבר על מה שקורה בעולם שבחוץ. כמה חשוב לזכור את זה. עם כמה אתגרים הילדימ/ות מתמודדים בימינו. אנחנו לפעמים מנסים למנוע מהם אינפורמציה על המצב. הביטחוני, הכלכלי, האישי, הזוגי, אבל ילדות וילדים מרגישים הכל. בואו נהיה עוגן עבורם במציאות המטלטלת הזו. בואו נאפשר להם לתת ביטוי לכל מה שהם מרגישים. נהיה שם בנוכחות מיטיבה עבורם עם הקשבה אמיתית וחיבוק. יותר מהכל, זה מה שכולנו זקוקים לו. לא עצות, לא פתרונות, קודם כל עיניים שרואות אותנו וחיבור של לבבות במציאות ככ קשוחה. כן, גם אנחנו. נכון לכולם❤️