סליחה אם פגעתי זו לא ממש סליחה. זה אומר שאיכפת לי ממך, זה אומר שאני רוצה להרגיש יותר טוב עם עצמי, זה לא מביע לא חרטה ולא לקיחת אחריות על איך שבחרתי להתנהג.
אם פגעתי במישהו (וזה קורה כל הזמן כי כולנו פוגעים ונפגעים) אז השאלה שמבחינתי עושה סדר היא,אם הייתי חוזרת אחורה בזמן האם הייתי בוחרת להתנהג אחרת?
אם התשובה שלי היא כן, סימן שאני מצטערת על האופן בו בחרתי להתנהג. ואז השאלה היא על מה בדיוק אני מצטערת ועל זה אמורה להיות ההתנצלות שלי. זה מצריך ממני מידה של אומץ והתבוננות פנימית.
כמו למשל, סליחה שהייתי עסוקה ככ בעניינים שלי, שלא שמתי לב מה קורה איתך.סליחה שחשבתי שאני יודעת יותר טוב ממך מה נכון לך והחלטתי בלי להתייעץ איתך.סליחה שהרמתי עלייך את הקול, הרגשתי מתוסכלת וזה יצא עלייך.סליחה ששיקרתי, היה לי קשה להגיד לך את האמת.סליחה שהתחמקתי, חששתי לדבר איתך.סליחה שהשתלטתי, לפעמים זה חזק ממני ואני מתבלבלת.סליחה שתמרנתי את הסיטואציה כמו שנוח לי בלי להתחשב בך בכלל.אם התשובה היא לא. אז אני שלמה עם האופן בו התנהגתי וזה גם קורה הרבה פעמים וטוב שכך. העמדתי גבול או אמת שאני שלמה איתה והצער הוא על עצם הפגיעה בצד השני אבל לא על איך שהתנהגתי.
למשל- אם אני בוחרת להיפרד ממישהו כי אני מרגישה שהקשר איתו לא נכון לי. אז אני לא מצטערת שנפרדתי ממנו אבל אני כן מצטערת שהוא נפגע. לפעמים האמת שלנו כואבת אבל אנחנו לא צריכים להתנצל עליה או לשנות אותה כדי שמישהו אחר ירגיש יותר בנוח.
אז איפה יש בלבול/פער/עוול/ לפעמים ממש לא מכוון?כשאני מתנצלת על הפגיעה, כשבעצם האמת היא שאני צריכה להתנצל על ההתנהגות שלי.ואז במקום לקחת אחריות ולהגיד לך סליחה שהתנהגתי בפחדנות, הרגשתי אשמה אז התחמקתי ממך. אני אומרת לך סליחה אם/שפגעתי בך. וזה לא מרגיש נכון. וזה עושה עוול למי שפגעתי בו וגם לקשר בינינו.
ולמה אני בוחרת להתעכב על זה, על הדיוק הזה. כי כשאנחנו מתנצלות על עצם הפגיעה ולא על ההתנהגות שלנו (כשזו מגיעה מבחינתנו), אז אנחנו מתחמקות בצורה אלגנטית מלגעת במהות של העניין. ואז במקום שיתאפשר שיח אמיתי וריפוי גם לעצמנו וגם למי שאנחנו באינטראקציה איתו, זה כמו פלסטר שלא באמת נותן את המזור האמיתי לא למי שנפגע וגם לא לדינמיקה. זו לא ציפייה לשלמות, (שאף פעם לא קיימת וגם לא נחוצה) אלא הזמנה להתבוננות על הסיטואציה.Gatlanספים