היי לכולם, חשוב לי לכתוב על נושא חשוב שלא תמיד מדברים עליו. נושא שאני מכירה היטב מניסיוני המקצועי והאישי כילדה להורים גרושים. אחד האתגרים שילדים מתמודדים איתם אחרי הגירושים של ההורים הוא נושא המיניות של ההורים. הרבה פעמים אחרי הגירושים, באופן הכי טבעי, יש את החופש והחדווה לחוות ולהתנסות בקשרים רומנטיים ומיניים חדשים. ההורים שהיו בעיניי הילדים בעיקר אמא ואבא שלהם, הופכים לנגד עיניהם לגבר ואישה שלפעמים גם מגלים מחדש את המיניות שלהם ומתחברים מחדש לצדדים שפחות קיבלו דרור במהלך הנישואים. מיניות היא בריאה ומבורכת, וההתפתחות כמו גם הרצון להתנסות ולתת ביטוי מלא לעצמנו, גם הוא טבעי ומבורך. אבל כשכבר יש ילדים בתמונה, בכל גיל, זה מצריך מאיתנו כהורים מודעות לרגישויות השונות שהסיטואציה עלולה להציף. כל ילד/ה, בהתאם לגילו ואישיותו, מתמודד עם זה אחרת.
למה אני מתכוונת? למקרים בהם ילדים נחשפים באופן לא מתוכנן למיניות של הורה עם פרטנר חדש ולא ממש מוכר. ובכלל למיניות של ההורה על שלל הגוונים והביטויים שלה. חשיפה של ילדים למיניות ההורים זאת סיטואציה שיכולה לקרות והיא קורית כמובן גם להורים נשואים.היא תמיד פחות נעימה עבור ילדים. אבל, וזה אבל חשוב, כשהחשיפה היא במקרה של הורים נשואים, אז השיח הוא חלק ממסגרת מוכרת ויציבה. השיח הוא בעיקר על מיניות ועל חשיפה למיניות ואיך הכי נכון לתווך את זה לילד/ה. אבל כשמדובר בהורים גרושים הסיפור הוא לגמרי אחר ויש צורך להתייחס לזה אחרת.
למה? כי למשל כשילד/ה מתעורר באמצע הלילה ונחשף להורה שלו מקיים יחסי מין עם מישהו שהוא לא מכיר, הוא יכול לפרש את הסיטואציה ולהרגיש מנעד רחב מאוד של תחושות. בהלה, אימה, חרדה, מבוכה עמוקה ועוד. אולי משהו רע קורה להורה שלו. הפרשנות כמו גם הרגש הנלווה תלוי כמובן בגיל ובשלב ההתפתחותי, (גיל 8-12 שונה במאפיינים שלו מגיל 12-18) זה כמובן תלוי גם באופי הילד/ה/ המתבגר/ת וגם אופי הנורמות בבית.
ילדים ובני נוער שעברו תהליך גירושים ושטולטל עולמם זקוקים, עד כמה שניתן, לכמה שפחות הפתעות ושינויים מעבר למה שנחוץ. אז מה זה אומר, שצריך להימנע מפעילויות זוגיות או מיניות? ממש ממש לא.
אבל כן, לזכור את המורכבות של הסיטואציה ולנסות לעשות או הפרדה כשלב ראשון בין החיים בבית לחיים הזוגיים והמיניים (כמו למשל להיפגש בימים שבהם הילדים לא נמצאים), או לתכנן את המפגשים באופן שיאפשר לילדים להיערך למה שצפוי לקרות ולדאוג לסביבה פרטית כמה שאפשר. כמובן שבמידת הצורך, חשוב לאפשר היכרות הדרגתית עם בן/בת הזוג. זה נותן לילדים זמן להתרגל לרעיון שיש בחיי ההורה שלהם אדם חדש, ומאפשר להם לעבד את השינוי בקצב שלהם. אפשר להתחיל בשיחה פתוחה - "הלילה הוא/היא יישארו לישון כאן", למשל.
וברמה העקרונית, עדיף להימנע מלחשוף את הילדים לכל מי שיש לנו אינטראקציה איתו, כי זה עלול להיות מבלבל מאוד עבורם. השאיפה היא לחשוף את הילדים שלנו כשיש כבר היכרות עמוקה מספיק בינינו כזוג, כדי לדעת שמדובר במערכת יחסים משמעותית.
כמובן שאין ערבויות בחיים, אבל השאיפה היא לנהל את החיים שאחרי הגירושים בהקשר הזוגי והמיני באופן שיאפשר לנו מצד אחד את החופש שאנחנו זקוקים לו, ומצד שני לשמור על גבולות ופרטיות מתוך הבנה והתחשבות בחוויה הרגשית של הילדים שלנו שגם ככה בתחושה מעורערת לנוכח המציאות המשתנה.
ולמי מכן/מכם שמתאים לו לשתף. אשמח לשמוע איך אתם מתמודדים עם האתגר הזה, ואיך מצאתם את האיזון העדין הזה בחיים שלכם.
מצרפת גם כמה כלים פרקטיים להתמודדות במידה ובכל זאת הייתה חשיפה של הילד/ה. הייתי מציעה שיחה שמתייחסת למספר רבדים-
1.הכרה ברגשות של הילד. ״אני מבינ/ה שזה יכול להיות מפחיד/מביך/מבלבל בשבילך״.
2. לקיחת אחריות הורית. ״אני מצטער/ת שנחשפת למצב הזה, זו האחריות שלי לשמור על פרטיות מתאימה״. 3. מתן הסבר מותאם גיל. ״כמו שאת/ה יודע/ת , יש לי גם חיים אישיים כאדם מבוגר, זה חלק טבעי מהחיים, אבל חשוב לי שזה יהיה בצורה פרטית ומכבדת ואני אדאג לזה יותר מעכשיו .
4. חיזוק הביטחון. ״חשוב לי שתדע/י שאת תמיד הילד/ה שלי ושום דבר אף פעם לא משנה את האהבה שלי אלייך״
5. פתיחת דלת לשיח. ״אם יש לך שאלות או דברים שמטרידים אותך, אני תמיד כאן בשבילך לדבר על זה.״השיחה צריכה להיות מותאמת כמובן לגיל הילד ואופיו ולהתנהל עד כמה שאפשר בתיזמון שמאפשר שיח רגוע ופתוח.
אלו ההמלצות שלי, וכמובן שהבחירה היא של כל אחד ואחת שנמצא/ת בסיטואציה באופן שתואם את איך שמרגיש שנכון לו/לה להתנהל.