בנר הראשון בשנה שעברה הם היו עם אבא שלהם אצל המשפחה המורחבת של בת הזוג שלו. אמא שלהם ממש ביקשה שהשנה בנר ראשון הם יהיו איתה, כי זה גם יוצא על יום ההולדת של אחיהם הצעיר. גם אבא רצה שהם יעשו איתו את ההדלקה של הנר הראשון כי אחר כך הוא מתכנן לנסוע עם זוגתו והילדים שלהם (אחת משותפת) לשבוע ברומא. אמא אמרה שהוא היה צריך לחשוב על זה קודם כי יש סדר והוא לא יכול לעשות מה שבא לו. הוא אמר לילדים כבדרך אגב שהוא לא מבין למה היא לא יכולה קצת להתגמש. הם דיברו איתה על זה, אבל היא אמרה שמרוב גמישות היא כבר עושה שפגט ונמאס לה שהיא צריכה להתאים את עצמה כל הזמן לנסיעות המשפחתיות שלו. אחה"צ אחותם הצעירה בת ה5 מצד אבא התקשרה במיוחד לבקש שיבואו לראות אותה לפני שהם טסים לרומא כי היא הכינה חנוכייה בגן ואמא שלה הצטרפה לשיחה והודיעה שמהרגע שהיא חזרה הביתה היא רק מספרת כמה היא רוצה להדליק איתם יחד נרות ולשיר סורה חושך וכד קטן.היא הייתה בת 15 והוא היה בן 17 ועוד לפניי שהם אכלו סופגנייה אחת לרפואה הם היו עייפים ובעיקר עם אפס חשק להדליק נרות. תקופת החגים יכולה להיות כייפית ויכולה להיות מתישה ומטרגרת בכל משפחה. אבל במשפחה שיש בה גם את המשפחה של אמא וגם את המשפחה של אבא הסיטואציה יכולה להיות מתישה ומלחיצה פי כמה וכמה. נסו להקל על הילדים שלכם.לא לוותר עליהם. הילדים שלנו רוצים להרגיש שאנחנו רוצים אותם איתנו. (נכון תמיד ובמיוחד כשיש לנו "משפחה חדשה")אבל כן להיות קשובים ורגישים אליהם. להימנע מלשים אותם במצבים שהם קרועים בין הרצון של אמא, לרצון של אבא. בין האחים מצד אחד לאחים בצד השני. הם שמים לב לניואנסים ורואים את הכל. לפעמים לוותר, למצוא פשרה/אלטרנטיבה ולמנוע מהם את המתח הזה ישרת אותם הרבה יותר מאשר אם תתעקשו על תוכניות ספציפיות. גם אם אתם ממש צודקים.החג הוא הרבה יותר מנרות וסופגניות. הוא עוד הזדמנות להראות לילדים שלנו שאנחנו רואים אותם, את המורכבות שהם חווים ובוחרים להיות שם בשבילם- ברגישות, בהקשבה ובהבנה.