זה היה לפני כמה שבועות, הוזמנו לצהריים אצל חברים והיה איזה דיבור באוויר, (כי הבן שלהם מנגן בגיטרה וחזק באומנויות הבמה), שנגיע עם הילדים ושיחד הם ישירו וינגנו. זוכרת איך גיחכתי קצת לעצמי, כי מהיכרותי עם הנפשות הפועלות היה לי ברור שהתרחיש המדובר לא סביר במיוחד. לא ממש יכולתי לדמיין איך מההיכרות הקצרה שלנו עם הזוג והבן שלהם תצמח חגיגה מוזיקלית.
זה היה פחות אופייני, דרש מוטיבציה והתגברות על מבוכה וביישנות - בקיצור, לא ממש ראיתי את זה קורה.
הגענו, אכלנו צהריים, ואז נאלצתי ללכת לכמה סידורים. הם ביקשו להישאר ואני הסכמתי בשמחה. אחרי שעתיים כתבה לי האישה שמכינים לנו מופע הפתעה שלם כשאחזור.
פייר, התרגשתי ממש - גם מהמופע, אבל בעיקר מהתזכורת המרגשת לכמה אני לא יודעת.לכמה רבדים סמויים עוד קיימים בכולנו, שלא ממש באים לידי ביטוי בשגרה.
לפעמים אלה רבדים שאנחנו בכלל לא מודעים אליהם או בקשר פעיל איתם. לפעמים אנחנו בקשר, אבל הם עוד לא מתבטאים כלפי חוץ.
נזכרתי כמה חשוב לזכור את זה - להסתכל על עצמנו, על הקרובים אלינו ועל החיים בכלל בעיניים רעננות, קצת כאילו אנחנו פוגשים אותם עכשיו, ברגע הזה, ולא כהמשך ישיר של כל מה שכבר ידענו והכרנו. חשבתי על האיזון העדין שבין הביטחון והנחמה שבהיכרות עמוקה, לבין ההתרגשות וההתחדשות שמאפשרת חדוות הגילוי.
זו שמכירה, אבל גם מכירה בכך שיש עוד הרבה מה להכיר.אנחנו יצורים כל כך דינמיים ומתהווים כל הזמן. לא נשארים אותו הדבר, וגם האהובים שלנו מתפתחים ומשתנים. יש עוד כל כך הרבה לשים לב אליו, וזה אף פעם לא נגמר.וזו תזכורת מרגשת בעיניי כי היא מאפשרת עניין והתפתחות. "אני מכיר/ה אותך" היא אמירה שיכולה להיות מנחמת ומשמחת, אבל גם מצמצמת.
אז להכיר - כן. יש כל כך הרבה יופי ושקט בהיכרות עמוקה, בידיעה הזו שמישהו מכיר את כל הפינות הקטנות של מי שאנחנו. ובו בזמן, להיות פתוחים לדברים הקטנים שפתאום משתנים או מחליפים צורה, גם אצלנו וגם אצל הסביבה שלנו.
זה דורש אומץ, לוותר על הביטחון המדומה של "אני יודע/ת בדיוק מי אני או אני יודעת בדיוק מי את/ה" ולהיפתח למה שעוד לא גילינו. אולי זה כמו ההבדל בין לצמוח בתוך חממה לבין לצמוח בחוץ באוויר הפתוח - יש בזה יותר פגיעות, יותר אי-ודאות, אבל גם את האפשרות להתפתח באופן שהוא יותר חופשי ואותנטי. אופן שיש בו יותר הפתעות. חלקן מרגשות וחלקן אולי פחות, אבל אז מה.
מכירים את זה? יצא לכם להיות מופתעים? לגלות שיש בכם יותר רבדים/צדדים ממה שחשבתם? גם אם זה הכי בקטנה? גם בהקשר של בני/בנות הזוג או הילדים שלכם?