התקשרתי לביטוי וביקשתי ממנו לבוא אליי לשיחה. מה, לא טוב ככה בטלפון? הוא שאל. לא, עניתי. מרגיש לי יותר נכון שנראה אחד את השניה ממש. חוצמזה אחלה דרך בשבילך לשמור על כושר. זאת רמיזה? הוא שאל. יותר כמו בקשה, חייכתי. אהמממ, אני קולט עלייך שאת במצברוח כזה…מיוחד. אתה צודק. אני ממש מרגישה אחרי שנים שפחות נתתי לך מקום, שהגיע זמן שאשים אותך בראש סדר העדיפויות שלי. -אני לא יודע מה להגיד. אז זהו, ששמתי לב, שאתה כן, אתה פשוט הרבה פעמים נמנע מכל מיני סיבות. - אני לא בטוח שאני מבין. אני דווקא אומר לא מעט את מה שאני חושב. נכון, את הדעות שלך כן. השאלה אם באותה קלות אתה גם אומר את מה שאתה מרגיש. (חושב..)יש משהו במה שאת אומרת, אבל אני לא בטוח שתמיד זה מתאים. מתאים למי? לי. וגם לסביבה. מעניין…למה זה לא מתאים? כי לפעמים זה סתם מסבך, מעיק, מכביד, חושף. ובינינו מה הסיכויים שבאמת יבינו אותי או שזה יתרום למישהו משהו. להמשיך? נראה לי שהבנתי, אז את כל התסבוכת, המועקה, הכובד, והאותנטיות שלך בעצם, את כל אלו אתה מעדיף להכניס פנימה מאשר להוציא? אני לא מכניס פנימה. אז מה אתה עושה עם כל מה שאתה מרגיש? זה לא כזה דרמטי כמו שאת מציגה את זה. לא יודעת, מהצד, מרגיש לי קצת מדכא. אני רגיל לזה. וזה שאתה רגיל אומר שזה טוב? אז מה את מציעה? שתגיד. כל הזמן? שום דבר לא באמת מתאפשר כל הזמן. אבל בוא נגיד שתתחיל יותר לשים לב. הזמנת אותה לשיחה? את מי? את שימת לב. האמת שלא, בחרתי להתחיל איתך. אבל זה לא באמת עובד ככה את יודעת. למה? כי כדי להגיד אני צריך לשים לב מה אני מרגיש. הרבה פעמים נהיה לי לא טוב, אני ממש מרגיש את זה בגוף, אבל אני לא תמיד מבין בדיוק למה. לפעמים זה גורם לי לנתק את עצמי רגשית מהסיטואציה, לפעמים זה מוביל לכעס ולהתפרצויות זעם, לרוב לא יוצא מזה שום דבר טוב. אז אני מעדיף לחסוך את זה מעצמי ומהסביבה. כי אחרת, בנוסף לכל מה שעובר עליי, אני גם מרגיש אשם. אני מבינה. אבל כשאני חושב על זה, רוב הזמן אני פשוט מבליג. מבליג? כן, את יודעת, בוחר להמשיך האלה. להבין, להצדיק, ברור לי שבדרך כלל אין מאחורי התנהגות שפוגעת בי כוונה רעה. וזה משנה? -מה זאת אומרת? את מה שאתה מרגיש. לא בטוח, לא באמת. טוב, אני מזמינה את שימת לב. היי חברים.היי יקרה, את שומעת? אנחנו צריכים אותך יותר בסביבה. וואלה, מה קרה? ביטוי זקוק לך. ממש ברמה היומיומית. יש לך יכולת לגרום לו להבין מה הוא מרגיש ופשוט לתת לזה מקום, ממש כדרך חיים, ואז גם להבטיח שזה הרבה פחות ייצא משליטה. כי את יודעת איך זה, אחרת זה מצטבר ויוצא לא טוב. -טוב, אני צריכה גם את עצירה ונשימה אחרת יהיה לי קשה. אנחנו עובדות יחד. בסדר גמור, אזמן את כולן. אולי את יכולה ליצור איתן קשר? ברור יש לנו ווקי טוקי פנימי. ביטוי- זה יהיה מצויין. ברגע שתהיה התגייסות מצידן, אני כבר אדאג למילים. מעולה. מה זה אומר? זה אומר שנראה לי שבשיתוף פעולה איתן אני אצליח לדבר יותר את מה שעובר עליי. אם לא באותו הרגע, אז לפחות אחר כך. זה באמת ככ חשוב בעינייך? כן, משנה חיים. ואתה יודע מה, תתחיל הכי בקטנות. תתנסה בזה ותראה. אגב, זה מתאים לכל מה שמתחשק לך לא רק למה שאתה מרגיש. תסבירי. נגיד, דברים שאתה יוצר/רעיונות שיש לך…חלומות. מה איתם. גם להם תתן מקום. אל תפחד. (מגחך לעצמו), קל להגיד. צודק, אז תפחד אבל תמשיך. את נשמעת נורא בטוחה בעצמך היום. נכון, יודע למה? כי שמתי לב שזה ממש מרפא ומשחרר ושיש לנו נטייה אוטומטית להשקיע הרבה יותר אנרגיה בלהדחיק מאשר בלבטא את עצמנו. תנסה, מה יש לך להפסיד? ברור שיש לי. מה? את מה שאנשים חושבים עליי, את מה שאני חושב על עצמי. הם יכולים לחשוב עליי שאני מגוחך, שאני לא מעניין, שאני לא שווה. שיפסיקו לאהוב אותי, שיתרחקו. אני עלול להיכנס לעימותים, למצבים לא נעימים, לפגוע…ועכשיו? זה פחות קורה? נראה לי שכן. אתה בטוח? יכול להיות..סתם מחשבה פרועה, אבל תזרום איתי לרגע. שהעימותים אולי לא קורים בחוץ אבל הם קורים לך בפנים? יש מצב. ושאולי בלי להתכוון אתה מתעדף את מערכת היחסים שלך עם אחרים על מערכת היחסים שלך עם עצמך? שתיקה. ואולי לבטא יותר ממה שאתה מרגיש באמת, דווקא יעמיק וישפר את מערכות היחסים שלך ולא להיפך? או שכן או שלא. במה זה תלוי? אולי באיך. אתה יודע מה? אתה צודק, עזוב אותך. מסוכן. אמרתי לך. צודק, עדיף שתישאר במקום בטוח, מוגן, שקט. אהההמ…שקט זה לא. טוב אתה יודע שקט זה דבר יחסי. נכון, אבל כשאני בשקט אני חופר לי ואני מתוסכל ולא מרוצה מעצמי בכלל. למה? כי בינינו, יש לי המון רגשות, מחשבות ורעיונות וזה קשה לשאת אותם לבד בשקט בחושך. באמת נשמע קשוח. אז מה אתה אומר, בא לך לצאת מהבית?